היי רעיון אולי הדמות הראשית לא תקריב את עצמה. אולי נתייחס לחיים, ולהישאר בחיים בתור מטרה עליונה, ושלהרוג את עצמך זה לא דבר כל כך משמעותי והירואי. באמת שכל כך נמאס לי מזה בסיפורים, למה כולם צריכים להרוג את עצמם.
ספציפית למשל מה שעובר לי בראש זה ארקיין, שבסוף ג׳ינקס מקריבה את עצמה (כן אני יודע שיש מצב טוב שהיא שרדה בלה בלה), וכאילו מה בעצם עשינו פה? הדמות שכל הארק שלה זה שהיא רוצה למות מצליחה להתאבד בסוף? מה? די כבר נמאס הקונספט
כן בבקשה תודה
באופן כללי נמאס לי מהסיפורים שסובבים סביב מוות ואלימות. מרגיש לי שכל הסיפורים היום מפארים אלימות ומוות כאיזה משהו סקסי ומושך ורצוי. אני מתגעגעת לסיפורים שמציגים את הבחירה של לחיות והבחירה של לא לפגוע באחרים בתור הבחירה הקשה וההכרחית.
עכשיו מילא שיהיה אלימות. אין מה לעשות קשה לספר סיפור דרמטי בלי אלימות, בעיקר בעולמות פנטזיה, אבל אם כולם מקריבים את עצמם למען אחרים מי נשאר.
ספציפית לגבי הקונספט של הקרבה עצמית, התרבות המערבית שקועה עמוק בתוך הרעיון הזה, בעיקר בגלל עקרון “הלחי השניה” של הנצרות.
כןןןןןן יואו אני יכולה לדבר על זה שעות!
הרי מה יש לנוצרים? ישו וקדושים מעונים. אנשים שהקריבו את עצמם בשביל אחרים או סתם סבלו מלא והם נחשבים לשיא המוסר.
בגלל זה אחת הדרכים הנפוצות ביותר לגאול (redemption) נבל היא שהוא מקריב את עצמו בשביל מישהו או משהו טוב! בגלל זה כל כך הרבה גיבורים או דמויות טובות מקריבות את עצמן! מבחינתם זה משהו שצריך לשאוף אליו.
והאמת אני רואה את התופעה הזאת באיך שהם מתייחסים לאנג מאווטאר. הרי מה היה הקונפליקט המרכזי שלו? העובדה שכל העולם צריך אותו לא משנה באיזה מחיר זה יעלה לו, שכולם ממשיכים לדרוש ממנו לוותר ולהקריב והוא מתרעם על זה ובצדק, אבל הוא גם רואה כמה אנשים סובלים בגלל זה והוא לא יכול לתת לזה להמשיך לקרות.
וותר, אנג. תוותר על החברים שלך, הם לא מוכנים לשחק איתך יותר כי אתה האווטאר וזה לא הוגן, וממילא אין לך זמן למשחקים יותר כי אתה צריך להתאמן. וותר, אנג, על המשפחה היחידה שלך, אנחנו שולחים אותך למקדש אחר בקצה השני של העולם שבו תהיה רחוק יותר מכל מי שאתה אוהב. וותר על הילדות שלך. אתה כבר לא ילד, אתה האווטאר.
וותר על הנזירים, אנג. הם מתו. כל מי ומה שהכרת ואהבת נעלם ולא יחזור. כל האומה שלך נמחקה ואתה שריד מתקופה שעברה מזמן.
אל תדאג אבל, אפה עדיין כאן. רגע לא הוא נחטף אבל אל תתעצבן!!! כולנו יודעים מה קורה כשאתה מתעצבן. כשאתה מתאבל. כשאתה נשבר.
וותר על מקדש האוויר. למי אכפת אם הדיירים החדשים שם הורסים את כל מה שהיה קדוש לך בלי טיפת התחשבות? הם צריכים מקום לגור בו הרחק מאומת האש, אל תהיה אנוכי.
וותר על קטרה. על הנערה שאתה אוהב ועל הסיבה העיקרית שמצאת לחיות בעולם הזה אחרי שאיבדת כל כך הרבה. האווטאר לא יכול להיאחז בקשרים גשמיים. אתה חייב לוותר עליה, אפילו אם אתה רואה שהיא בסכנה.
וותר על הקרחת, וותר על הבגדים המסורתיים, הסתר את החצים, השמד את הדאון. אף אחד לא יכול לדעת ששרדת.
וותר על הערכים שלך. על מה שהופך אותך לעצמך. עוד לא הבנת, אנג? אתה לא יכול להרשות לעצמך “עצמי”. אתה האווטאר. התפקיד שלך זה להביא איזון לעולם, לא משנה מה. לא אכפת לנו מה אתה רוצה, לא אכפת לנו מה אתה חושב או מרגיש או מה שהיה קדוש לאנשים שלך פעם לפני מאה שנים.
לך ותעשה את העבודה שלך, למי אכפת שאתה רק בן שלוש עשרה?
ואחרי כל כך הרבה, אנג אומר לא. אנג מסרב לוותר. אנג מוצא דרך להציל את העולם וגם להישאר עצמו. הוא מוצא משהו שרק הוא יכול לעשות, בתור אנג. והעולם הוא מקום טוב יותר בזכות זה. אנג מסרב להקריב את עצמו עד שלא נשאר שום דבר והוא מתוגמל. הוא זוכה בסוף טוב, הוא זוכה להיות שמח. הסדרה אומרת לנו שהוא כבר הקריב וויתר ואיבד מספיק.
ואיך כל כך הרבה מעריצים מגיבים?
הם כועסים עליו. הם כועסים על זה שהוא רוצה להמשיך לחוות ילדות בתקופה שבה כל כך הרבה ילדים נאלצו לגדול מהר מידי. שהוא נשבר במדבר אחרי שהוא איבד את אפה. הם כועסים על זה שהוא סירב לוותר על קטרה ושהוא סירב להרוג את שליט האש! אפילו ראיתי אנשים כועסים על זה שהוא לא הולך להפיץ את הגנים שלו עם מלא נשים ברחבי העולם כדי להחיות מחדש את האומה שלו ולהביא עוד כשפי אוויר לעולם. (איך הוא מעז להיות אנוכי ולהקים משפחה עם זו שהוא אוהב?)
אנשים רוצים שהוא יהיה ישו. הם רוצים שהוא יקריב את עצמו כדי שכל השאר יהיו שמחים והם כועסים על הסדרה על זה שהיא החליטה לא לעשות את זה.
והם כועסים עלינו, היהודים, שאנחנו לא רוצים להיות ישו ואנחנו מסרבים למות בשקט בשביל שאר העולם. הרי כולם יודעים שאנשים אוהבים יהודים רק כשהם מתים.
או מקסימום, אם הם נחמדים, הם מסכימים שנחייה אם נעזוב את הארץ הזאת ואת התרבות שלנו ואת הערכים שלנו ואת כל מה שהופך אותנו ליהודים. (וגם אז יש אנשים שיחליטו שזה לא מספיק).
ואפילו הנוצרים בתומכים בישראל, הרי מה התוכנית שלהם? שבסוף כשיום הדין יגיע כולנו נמות בשבילם.
ומה אחד הערכים העליונים של היהדות? “ובחרת בחיים”.
אל תתנו לאנשים שחושבים שהערך העליון הוא הקרבה עצמית (במיוחד שלכם) להכתיב לכם מה נכון ומה לא.
כן זהו כשחשבתי על זה בעיקר גם הקונספט של הלחי השנייה היה לי בראש. התחלתי לשים לב לעניין הזה יותר כשהיה את החייל האמריקאי הזה שהצית את עצמו ואמר שזה בשביל פלסטין והאינטרנט הילל ושיבח אותו לשבוע שלם עד ששכחו ממנו. או האחד שאמר שהוא מפסיק לקחת את התרופות נגד איידס שלו בתור הפגנה.
ראיתי את זה וחשבתי לעצמי שבאמת כלום לא יצא מזה. אנשים גורמים לעצמם סבל, ואחרים מהללים אותם על זה (גם מתקשר לעניין של אם אתה סובל יותר > אתה צודק יותר) ובסוף כלום לא קורה. איש מת והמשפחה שלו מתאבלת ושוב דבר לא זז בעולם למען המטרה שהם לכאורה עשו את זה בשבילה.
במדיה וספרות היותרים יכולים לגרום לזה שההקרבה העצמית באמת מובילה למשהו, שההקרבה העצמית של בן אדם בודד שינתה את העולם. אבל בחיים האמיתיים? רוב הסיכויים שכל מה שיצא מזה זה הורים/בני זוג/ילדים שאיבדו מישהו, ולשאר העולם לא באמת יהיה אכפת.
